בע"מ 1146/06

תקציר

פסק הדין הנדון נראה כתיק משפטי ארוך ומורכב בו מעורבים מספר צדדים: מבקש (או תובע), משיב 1 ומשיבים 2 ו-3. התיק סובב סביב זכויות קניין וסכסוך משפטי ממושך. בעיקרו של דבר, פסק הדין מסכם את ההיסטוריה הארוכה של התיק, שהחלה בערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של השופט קלינג, אשר נדחה. ניסיונות הפישור נכשלו, ובית המשפט אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אך לא סגר את סוגיית זכויותיהם של המשיבים 2 ו-3 והעברתם למשיב 1, והותיר את הדלת פתוחה לתביעות נוספות. לאחר מכן הגיש המבקש תביעות רצופות, תחילה נגד המשיב 1 ולאחר מכן נגד כל המשיבים. תביעות אלה נדחו או נתקלו בהחלטות שיפוטיות שלא פתרו את ליבת הסוגיה. בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי פסקו שניהם נגד המבקש, אך על החלטתו של האחרון הוגש ערעור. הסוגיה המרכזית העומדת על הפרק נוגעת להעברת זכויות בעיזבון, כאשר המבקש מבקש הצהרה על חלקו בעיזבון האמור. עם זאת, בתי המשפט המשיכו להתמקד במערכת היחסים שבין המבקש לבין המשיבים 2 ו-3, ולא במערכת היחסים הרלוונטית שבין המשיב 1 לבין המשיבים 2 ו-3. פסק הדין עצמו מקבל את הערעור, ומציין כי בתי המשפט להלן טעו בגישתם ולא התייחסו לסוגיית הליבה. היא מוצאת כי המשיבים 2 ו-3 העבירו את זכויותיהם בעיזבון למשיב 1, ומורה לבית המשפט לענייני משפחה לדון במספר שאלות הנוגעות לזכויות אלה וכיצד יש ליישמן על מערכת היחסים שבין המשיב 1 לבין המבקש. השופט גם רומז כי על הצדדים לנסות להגיע לפשרה כדי להימנע מהליכים משפטיים ארוכים ויקרים נוספים, במיוחד לאור השאלות העובדתיות הפשוטות יחסית הכרוכות בכך. לבסוף, חויבו המשיבים לשלם את הוצאותיו ושכר טרחת עורך הדין של המבקש.