ת"א 4265-01-20

תקציר

המחלוקת היא על בעלות על בית שפולש למקרקעין של התובע. התובע, חסן, ואחיו הם הבעלים של חלקה 22. הנתבעים הם בני משפחת רמאל, שבבעלותה חלקה 20 הצמודה לחלקה 22, ובנו בית החורש לחלקה 22. הבית נבנה על ידי עלי רמאל, אביהם של נאשמים 1 ו-2, ודודם של נאשמים 3 ו-4, שנפטר, ונמצא כיום בבעלות חלקית של נאשמת 5, מדלין רמאל, בתו של עלי, לאחר מותו. חלקו השני של הבית נמצא בבעלות אמיר, שרכש אותו ממדליין. התובע טוען כי הבית פולש לאדמתו ומבקש לבטל את המכירה לאמיר ולאלץ את מדליין למכור את הבית, לרבות חלקה בחלקה 20, לו או לבן משפחה אחר של משפחת סאלח. הנתבעים טוענים כי הבית נבנה על בסיס תכנית חלוקה הפותרת את המחלוקת. בית המשפט קבע כי הנתבעים לא הוכיחו את אמיתות תכנית החלוקה וכי התכנית לא אושרה על ידי הרשויות הרלוונטיות. בנוסף, התכנית לא שימשה את משפחת רמל לאורך השנים והמחלוקת על הפלישה לאדמות משפחת סאלח לא נפתרה בתוכנית. עוד קבע בית המשפט כי למשפחת סאלח לא ניתנה רשות בלתי חוזרת לבנות ולהתגורר בבית, וכי הסכם הרכישה בין מדליין לאמיר אינו תקף שכן הוא מבוסס על תכנית החלוקה, ולכן אין לאמיר זכות בנכס. עם זאת, בית המשפט לא קיבל את טענת התובע כי עומדת לו זכות סירוב ראשונה לרכוש את הבית והחלקה. בית המשפט הורה כי עסקת הסכם הרכישה תחויב לצמיתות וכי מדליין ו/או מי מאחיה יוכלו להמשיך להתגורר בבית עד למכירתו מחדש. הנתבעים חויבו לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.