בש"פ 4072/12

תקציר

פסק הדין דן בשלוש סוגיות מרכזיות הקשורות לתיק גירושין. ראשית, הוא קובע כי חוק הקיום, שמטרתו לאכוף פסקי דין לגירושין, פועל לצד חוקים קיימים כגון חוק השיפוט וחוק חובת הציות ולא במקומם. הוא מבהיר את יחסי הגומלין בין מסגרות נורמטיביות אלה ומדגיש כי חוק הקיום מספק אפיקי פעולה נוספים. שנית, בית המשפט מוצא כי מאסרו הבלתי מוגבל בזמן של המבקש לפי חוק חובת הציות הוא מידתי ואינו פוגע בזכויותיו הבסיסיות שכן הוא משרת את התכלית של כפייתו לתת גט. בית המשפט משתמש במבחנים של קשר רציונלי, פגיעה פחותה ומידתיות כדי לתמוך בהחלטתו. לבסוף, פסק הדין סבור כי סביר שבתי הדין הרבניים לא יורו על בדיקה פסיכיאטרית של המבקש, בהתחשב במגעיו הישירים עם בתי המשפט ובהיעדר סימנים המעידים על בעיות נפשיות. השופטים מסכימים פה אחד עם ההחלטה, מדגישים את אופיו המצער של המקרה ומפצירים במבקש להעניק את הגט. פסק דין מקיף זה נועד להבהיר את הנוף הנורמטיבי סביב פסקי דין לגירושין ואכיפתם.