פ"א 49245-03-20

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על עונש שהוטל בגין בנייה בלתי מורשית. המערערת טענה כי סכום הקנס שהטיל בית משפט קמא מופרז ויש להפחיתו. עם זאת, ערכאת הערעור קבעה כי לא תוכל להתערב בנקל בעונש שקבע בית משפט קמא אלא אם העונש שהוטל היה מופרז באופן משמעותי בהשוואה למקרים דומים או נפל בו פגם מהותי. במקרה דנן, מצאה ערכאת הערעור כי עונשו של בית משפט קמא מצוי בטווח המקובל ואינו מצדיק התערבות. בית המשפט שקל גם את טענת המערער בדבר הטלת כפל אגרות ומצא כי בנסיבות המקרה – המערערת בנתה מחדש ללא היתר לאחר הריסה קודמת – חיוב כפל האגרה מוצדק. השופט הדגיש כי תופעת הבנייה הבלתי חוקית בישראל מחייבת פעולה קשה וכי קנס מתון לא יהווה גורם מרתיע. לפיכך, הערעור נדחה, וגזר הדין המקורי נותר על כנו, ללא צו להוצאות. החלטה זו התקבלה ללא נוכחות הצדדים, והמזכירות הונחה לשלוח להם העתק מפסק הדין.