ת"א 14215-12-15

תקציר

המחלוקת היא על חוזה חכירה ששימש את שוקת, שהוחכר בתחילה על ידי באבאי. חוזה השכירות של שוקת עם באבאי הסתיים ב-2011. שוקת המשיכה להחזיק במושכר ללא חוזה עד 2019, אז פונו. בתקופה זו שילמה שוקת לעירייה סכומים עבור השימוש בקרקע. השאלה היא האם שוקת חייב לשלם לעירייה דמי שכירות, דמי שכירות או דמי שימוש ראויים עבור תקופה זו. העירייה טענה כי פסק דין קודם בתביעת ביניים קבע חוק משפטי המחייב את שוקת לשלם דמי שכירות. בית המשפט דחה טענה זו מאחר שתביעת הביניים חלה רק על התקופה הספציפית שהיא מכסה. עוד טענה העירייה כי על שוקת לשלם דמי שימוש ראויים מכוח חוק העששת, ובית המשפט קיבל זאת באופן חלקי. הם קבעו כי על שוקת לשלם דמי שימוש חודשיים בסך 4,000 ₪ בתוספת מע"מ עבור התקופה שלאחר 9 ביולי 2012. סכום זה מתווסף לתשלומים קודמים שהורה בית המשפט בתביעת הביניים. הצדדים יערכו חשבונאות כדי לקבוע את כל התשלומים שטרם נפרעו. בית המשפט דחה טענות אחרות של שני הצדדים וקבע כי כל צד נושא בהוצאותיו.