ת"א 50689-07-22

תקציר

פסק הדין מתייחס לשתי בקשות לביזיון בית המשפט נגד משיב שהפר לכאורה שני צווי בית משפט בנוגע להעברת מניות ונכסים של חברה. בבקשה הראשונה נטען כי המשיב רוקן את נכסי החברה, ואילו המשיב טוען כי מדובר בעיקול שבוצע על ידי לשכת ההוצאה לפועל בג'ורג'יה ללא מעורבותו. השופט, לאחר שבחן את חומר הראיות, מצא כי למשיב היה חלק ישיר ופעיל בפינוי ומכירת נכסי החברה, חרף ניסיונותיו להרחיק עצמו מהאירוע. עדותו הייתה סותרת וגרמה לאי נוחות רבה. השופט מגיע למסקנה כי התנהלותו של המשיב מעוררת סימני שאלה משמעותיים ונעדרת תום לב. עם זאת, הצו הראשון הזכיר במפורש העברת מניות, ולא סילוק נכסים, מה שיצר קושי לקבוע הפרה של הצו. לפיכך, השופט קובע כי המשיב לא הפר את הצו הראשון אלא הפר את הצו השני בכך שלא דיווח לבית המשפט על האירועים. באשר ליכולת האכיפה של הצווים, השופט מציין כי פקודת ביזיון בית המשפט נועדה לאכוף החלטות ולא להעניש על מעשי עבר. מאחר שהנכסים כבר נמכרו, לא ניתן למנוע הפרות נוספות, והצו המבוקש נראה כעונשי. השופט מדגיש כי צווי ביזיון הם חריגים ואינם מוצדקים במקרה זה. בנוסף, כאשר הנכסים כבר נמכרו, אין דרך אחרת לבצע את הצו השיפוטי. השופט דוחה גם את בקשת המבקשים לצו עיכוב יציאה מהארץ, שכן הדבר יגביל מאוד את חופש התנועה שלו מבלי להבטיח את אכיפת הצו השיפוטי. באשר לסנקציות, השופט מדגיש את חשיבות כיבוד צווי בית המשפט ואת האינטרס הציבורי בשמירה על שלטון החוק. עם זאת, מאחר שלא נמצא כי המשיב הפר את הצו הראשון והצו השני אינו עומד בקריטריונים של ביזיון בית המשפט, לא מוטלות סנקציות. לבסוף, נדחות הבקשות לביזיון בית המשפט, והשופט בוחר שלא לחייב את המבקשים בהוצאות הבקשות. ההחלטה תועבר למזכירות הצדדים.