דנ"א 13/19

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במחלוקת על הבעלות וזכויות השימוש בסימן המסחר "הביטאט" בישראל בין שתי חברות רהיטים. המבקשים במקרה זה רשמו את סימן המסחר בשנות השבעים אך נתקלו בהתנגדות מצד המשיבים, חברות זרות המחזיקות בזכויות ברשת רהיטים בינלאומית בשם Habitat. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבים בקובעו כי בקשתם הראשונית של המבקשים לרשום את סימן המסחר נעשתה בחוסר תום לב, ועל כן יש למחוק את סימן המסחר ולאפשר לשני הצדדים לעשות בו שימוש. המבקשים ערערו על החלטה זו לבית המשפט העליון, אך פסק הדין אושר. לאחר מכן עתרו המבקשים לדיון נוסף, אך בקשתם נדחתה. בית המשפט העליון נימק דחייה זו בכך שפסק הדין ניתן פה אחד ומבוסס על פסיקה קודמת, ואינו מותיר כל הצדקה לדיון נוסף, שהוא הליך חריג. זאת ועוד, בית המשפט ציין כי טענות המבקשים הן ברובן ערעוריות באופיין, וביקשו לערער על קביעותיה העובדתיות של הערכאה הנמוכה יותר, שאינה תכליתו של דיון נוסף. לבסוף, קבע בית המשפט כי יש לפסוק למשיבים הוצאות משותפות בסך 40,000 ₪ בהן יישאו המבקשים.