תמ"ש 36330/96

תקציר

פסק דין זה עוסק במספר תביעות שהגישה אישה נגד בעלה לאחר גירושיהם. התביעה הראשונה נוגעת לתשלומי מזונות, כאשר האישה ביקשה שהבעל ישלם לה 9,300 ₪ לחודש בתוספת הוצאות משק הבית. בית המשפט קבע כי כושר השתכרותו של הבעל נע בין 11,500 ל-12,500 שקל בחודש והורה לו לשלם 2,000 שקל בחודש עבור מזונות, בנוסף ל-4,000 שקל עבור הוצאות הבית ומזונות הילדים. התביעה השנייה התייחסה למשמורת ילדים, ובית המשפט קבע כי לאב תהיה משמורת על הבן ולאם תהיה משמורת על הבת. התביעה השלישית הייתה לפירוק שיתוף הזכויות בדירת המגורים שלהם ולאיזון המשאבים של בני הזוג. בית המשפט הורה למכור את הדירה ולחלק את התמורה שווה בשווה בין בני הזוג, וכן קבע כי יש לאזן את משאבי בני הזוג לפי ערכם ביום 19.10.97, מועד עזיבת הבעל את בית הנישואין. כמו כן, נמצא כי האישה זכאית למחצית מכלל הזכויות הכספיות שנצברו במהלך הנישואין, ומונה רואה חשבון שיפקח על איזון המשאבים. לבסוף, בקשת הבעל לדמי שימוש הולמים עבור השימוש של האישה בזכויותיו בדירה נדחתה מאחר שהוגשה באופן שגוי. הבעל חויב לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, וכל פיגור בתשלום יגרור ריבית. פסק דין זה לא נפל תחת צו איסור פרסום.