ת"א 14817-02-11

תקציר

פסק הדין סובב סביב שתי בקשות. הראשונה, שהוגשה על ידי הנתבעת מס' 1, מבקשת לחייב את התובעת (המשיבה) בהמצאת ערבות לתשלום הוצאותיה, לפי סעיף 353א לחוק החברות ותקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי. הבקשה השנייה, שהוגשה על ידי הנתבעת מס' 2, מבקשת ערבות להוצאותיהם, המוערכות בכ-400,000 ₪, והקפאת הליכים עד למתן הערבות. שני הנתבעים טוענים כי התובע לא יוכל לשלם את הוצאותיהם אם יזכה בתביעה. הם מצביעים על הודאתו של התובע עצמו במצוקה כלכלית ועל סיכויי ההצלחה הנמוכים של התביעה. בתוך כך, טוען התובע מנגד כי הנתבעים מחזיקים שלא כדין בערבות בנקאית וכי מצבם הכלכלי יציב, למרות הפסקת הפעילות בענף הבנייה. לאחר בחינת הטענות, מגיע בית המשפט למסקנה כי התובעת לא הוכיחה די הצורך את יכולתה לשלם את הוצאות הנתבעים אם התביעה תיכשל. בנוסף, בית המשפט אינו מוצא נסיבות המצדיקות לפטור את התובע ממתן ערובה. עם זאת, בית המשפט גם אינו סבור כי סיכויי התביעה גבוהים או נמוכים במיוחד, ומותיר את הדיון לגופו של עניין בהליך העיקרי. כתוצאה מכך, השופט מורה לתובע להפקיד ערבות בסך 100,000 ₪ לטובת כל נתבע בתוך 40 יום. במקרה של אי ציות, הנתבעים יכולים להמשיך על פי תקנה 519(ב) של TASSDA. התובע אחראי גם להוצאותיו של כל נתבע ושכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 5,000 ₪. החלטה זו התקבלה על סמך הפרטים הספציפיים של המקרה והחוקים החלים.