ע"א 193/89

תקציר

בסכסוך בין בעל ואישה, הרכב שהיה בבעלותם המשותפת נרשם רק על שם הבעל ולאחר מכן הועבר לאחיו כאשר היחסים בין בני הזוג התדרדרו. האישה ערערה על החלטת ערכאה נמוכה יותר שדחתה את תביעתה למחצית מערך הרכב משום שנישואיהם לא הסתיימו. בית המשפט העליון קיבל את הערעור וקבע כי הבעל אינו יכול להחריג את האישה מזכויותיה ברכב. השופטת סלוצקי הדגישה כי תכליתו של חוק יחסי ממון היא "לאזן" משאבים בעת גירושין או פטירה, וכי מעשיו של הבעל פגעו בזכויותיה הנוכחיות והעתידיות של האישה ברכב. השופט אריאל הסכים לכך, תיאר את מעשיו של הבעל כגניבה, והדגיש כי הוא אינו יכול להפיק תועלת מפעולה בניגוד לחוק יחסי ממון. השופט ביין הסכים עם יתר השופטים והוסיף כי נדרשת פרשנות מרחיבה של החוק כדי למנוע מבני זוג לקבוע עובדות שיש בהן כדי לרעת את האחר במהלך הליכי גירושין. בית המשפט הורה לבעל לפצות את האישה במחצית משווי הרכב, קיבל את הערעור וביטל את פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר.