תלה"מ 63768-12-17

תקציר

לאחר נישואים ארוכים שהתאפיינו בהצלחות כלכליות משותפות ובחובות, התגרשו בני הזוג. המחלוקת העיקרית הייתה בנוגע לחלוקת החובות שנצברו במהלך חייהם המשותפים – האב טען כי יש לפרוע אותם באופן שווה, ואילו האם טענה כי לא ידעה על חלקם ולכן יש לראות בהם באחריותו הבלעדית של האב. בית המשפט בחן את מהותו של כל חוב ואת הקשר שלו לנכסים ולהתחייבויות המשותפים של בני הזוג. נמצא כי חלק מהחובות אכן היו אישיים לאב, כמו אלה הקשורים לרכושו הנפרד או לפעילויות חריגות, אך רובם נצברו במהלך חייהם המשותפים ולצרכי המשפחה. אלה כללו הלוואות מבנקים ובני משפחה, שחלקן נלקחו ללא ידיעת האם אך הכספים מהן הועברו לחשבונם המשותף והיטיבו עם האם. בית המשפט הורה לשני ההורים לשאת באחריות שווה לחובות המשותפים ולצורכי ילדיהם, לרבות הוצאות חינוך, רפואה והוצאות אחרות שאינן תלויות במגורי הילדים. האב חויב לשלם לאם 800 ש"ח לחודש עבור צרכיה של בתם הצעירה, שהייתה מתחת לגיל שש והתגוררה בעיקר עם האם. תביעת האם למזונות נדחתה, מאחר שבית המשפט מצא כי היא לא הוכיחה את צרכיה הנטענים והשתכרה מעבר למה שהצהירה. ככלל, טענות האב התקבלו ברובן, והאם נדרשה לשלם את הוצאותיו המשפטיות בסך 40,000 ₪. פסק הדין נכנס לתוקף באופן מיידי, וכל הצווים הקודמים המנוגדים לו בוטלו. ניתן לפרסם את ההחלטה ללא פרטים מזהים.