ת"א 66307-07-18

תקציר

התיק נסוב סביב מחלוקת בנוגע לרכישת 6 דונם קרקע. מספר צדדים היו מעורבים ברכישה באמצעות ייפוי כוח בלתי חוזר שנחתם ביום 29.6.1978. עם זאת, מאוחר יותר התברר כי המוכרים החזיקו רק 4 דונם, מה שהוביל ל"התכווצות העוגה". השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה כיצד יש לחלק מחסור זה בין הרוכשים. התובעים, שרכשו 2 דונם, טענו כי יש לחלק את הקרקע באופן יחסי, כך שכל רוכש יקבל את חלקו הראוי. מנגד, טענו הנתבעים כי עסקאותיהם היו נפרדות ועצמאיות, כאשר הנתבעים 1 ו-3 טענו כי עסקאתם קדמה לזו של התובעים. לטענתם, ייפוי הכוח הבלתי חוזר הוא דרישה פורמלית בלבד ואינו מייצג את מועד ביצוע העסקאות בפועל. הנתבעים ידעו גם על זכויותיהם של התובעים ועל החזקתם במקרקעין, אך רשמו את זכויותיהם בכל זאת. בית המשפט בחן את חומר הראיות והגיע למסקנה כי העסקאות עם כל הרוכשים, לרבות התובעים, היו בו זמנית ונכנסו לתוקף עם חתימת ייפוי הכוח הבלתי חוזר ביום 29.6.78. לפיכך, לאף עסקה לא הייתה עדיפות על פני האחרות. זאת ועוד, ידיעתם של הנתבעים על זכויות התובעים ואי פעולתם בתום לב הביאו לכך שלא יכלו ליהנות מרישום זכויותיהם לפני התובעים. לפיכך, החליט בית המשפט כי על כל הרוכשים לשאת בתוצאות התאונה המשפטית באופן מידתי. השופט התייחס גם לטענת הנתבעים כי התובעים לא הוכיחו שהמוכרים היו הבעלים של 4 דונם בלבד, אך השופט לא השתכנע מנימוק זה. בנוסף, בית המשפט הבהיר כי במקרים של עסקאות מתחרות, התובעים יכולים לבחור באילו עסקאות להתמודד, מה שמסביר מדוע פנדקה ולובנה יונס לא נכללו בתביעה. בסופו של דבר קבעה השופטת כי התובעים זכאים ל-2/3 מתוך 2 הדונמים שרכשו, שינוכו מחלקם של הנתבעים. כמו כן חויבו הנתבעים לשאת בהוצאות התובעים ובשכר טרחת עורך דין.