ת"א 10794/05

תקציר

המחלוקת היא על מכרז לאספקת מחברות בחינות לבחינת הבגרות. הספק איחר במסירת החלק הראשון של המחברות. הלקוח ניכה דמי פיצוי בהתאם לחוזה בגין האיחור. הספק תבע את החזרת הסכום שנוכה. בית המשפט פסק לטובת הלקוח, אך הפחית את דמי הפיצוי. על פי החוזה, הספק היה אמור לספק את האצווה הראשונה של 700,000 מחברות תוך 10 ימים מקבלת ההזמנה. הספק קיבל את ההזמנה ב-13 במרץ, מה שאומר שהמחברות היו אמורות להימסר עד ה-23 במרץ. עם זאת, הספק סיפק את האצווה הראשונה המלאה רק ב -27 במרץ. הספק טען כי הלקוח הסכים לעיכוב, אך בית המשפט לא קיבל טענה זו. הספק איחר בארבעה ימים, דבר שהיווה הפרה יסודית של החוזה. הלקוח היה זכאי לדמי פיצוי בשיעור של 5% מערך ההזמנה הכולל לכל יום איחור על פי החוזה. הלקוח ניכה מהספק סך של 88,900 ₪. בית המשפט חישב את האגרה לפי ארבעת ימי השיהוי והפחית אותה ל-62,560 שקל. עוד טען הלקוח כי הספק איחר במתן ערבות בנקאית והעתק מהחוזה, דבר שעיכב את תחילת אספקת המחברת. עם זאת, בית המשפט מצא כי הלקוח לא הוכיח טענה זו, ודחה את הטענה. עוד קבע בית המשפט כי הפיצוי המוסכם בחוזה גבוה מדי ביחס לנזק בפועל, והפחית אותו ל-3,375 שקל. הלקוח גם שילם את יתרת הסכום המגיע לספק באיחור של 21 יום מהמוסכם. בית המשפט קבע כי על הלקוח לשלם לספק ריבית והפרשי הצמדה בגין תקופה זו. לבסוף חויב הלקוח לשלם לספק 10,000 ₪ בתוספת מע"מ שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.