עמ"נ 23668-01-13

תקציר

השאלה המרכזית במקרה זה היא האם יש לסווג מתחם מסוים של "חנה וסע" כ"חניונים" או כ"קרקע תפוסה לשטח מכוסה אספלט", לצורך הטלת ארנונה. המערערת, המנהלת את המתחם, טוענת כי אין לראות במתחם חניה בתשלום ולכן אין לסווגו כ"חניונים". המשיבה, המועצה האזורית עמק לוד, טוענת אחרת. השופטת פותחת ומציינת כי מדובר במתחם חריג וייחודי בישראל, בהיותו חלק מפרויקט נתיב מהיר שמטרתו להפחית את העומסים בכניסה לתל אביב. באשר לשאלה האם החניה במתחם נעשית תמורת תשלום, מקבל השופט את עמדת המשיב. השופטת מדגישה כי יש לפרש את המונח "שולם" על פי השכל הישר, ומגיעה למסקנה כי גם תשלומים חלקיים או עקיפים צריכים להיחשב בהקשר זה כ"תשלום". זאת ועוד, העובדה שהמדינה משלמת למערערת אגרה עבור כלי רכב הנכנסים למתחם בשעות הבוקר מהווה תשלום לענייננו. השופט דן גם בתכליתו של סיווג "חניונים", שהיא עידוד פתרונות חניה בתוך הרשויות המקומיות, ומגיע למסקנה כי המתחם נופל לקטגוריה זו. לכן, יש לסווג את המתחם כ"חניונים". השאלה השנייה נוגעת לחלקו המערבי של המתחם, שלא היה בשימוש בחלק משנת 2011. השופט קובע כי חלק זה של המתחם אינו חייב בארנונה לשנת 2011, שכן לא נעשה בו שימוש ולכן לא ניתן לסווגו כ"קרקע תפוסה". השאלה האחרונה נוגעת לכביש טבעת, שממנו נעשית הגישה לחניות. השופט פוסק לטובת טענת המערער כי הכביש הוא "רחוב", ולפיכך פטור מארנונה. זאת, משום שהכביש משמש כמעבר לכלי רכב ומשמש גם למטרות אחרות, ולכן מהווה "רחוב" על פי ההגדרות הרלוונטיות. סיכומו של דבר, הערעור מתקבל בחלקו. חלקו המערבי של המתחם פטור מארנונה לשנת 2011, וכך גם כביש הטבעת. עם זאת, יש לסווג את המתחם כ"חניונים", שהוא הסיווג הגבוה יותר ממנו ביקשה המערערת להימנע. המערער חויב בשכר טרחת עורך דין מופחת בסך 15,000 ₪.