ע"א 1999/92

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטה להכריז על פנקסי חשבונות של נישום כבלתי קבילים לפי סעיף 145ב(א)(1) לפקודת מס הכנסה בגין אי רישום שני תקבולים. המערער, חקלאי ממושב ניצני עוז, טען כי רשם את הקבלות בספר הקבלות והתשלומים, וסבר ביושר כי הוא פטור מחובת הרישום בגין קבלות ספציפיות אלה. בית משפט קמא דחה את ערעורו, והביא אותו לפנות לבית המשפט העליון. השופט גולדברג פסק לטובת המערער והדגיש כי המבחן ל"סיבה מספקת" הוא אובייקטיבי – על פי אמת המידה הסבירה של הנישום – וכי תכלית ההוראה אינה רק למנוע העלמת מס אלא גם לתת דין וחשבון על טעויות כנות. מאחר שטעותו של המערער ביחס לפטור הייתה סבירה ובלתי נמנעת, היא היוותה סיבה מספקת לאי רישום התקבולים. השופט חשין הסכים והזהיר שלא לפרש את ההוראה באופן רחב מדי כדי שלא לפגוע בתפקידו של פקיד השומה. החלטת בית משפט קמא בוטלה, והמשיב חויב לשלם למערער שכר טרחת עורך דין.