ע"ע 25959-10-17

תקציר

פסק הדין סובב סביב שני ערעורים הנובעים מפסק דין שניתן על ידי בית הדין האזורי לעבודה בחיפה בעניין זכויות תעסוקתיות וחיובים כספיים. הערעור הראשון הוגש על ידי שתי מבקשות, סמר ואמה אימאן, על פסק דין שחייב את אימאן, בשל הרמת מסך התאגיד, לשלם לעובד זכויות כספיות שונות הנובעות מהעסקתו וסיום העסקתו. העובד, טבח שעבד במסעדת המבקשים, יוצג בערעור השני, שהתמקד בגובה פיצויי הפיטורים וגמול השעות הנוספות שנפסקו לו, וכן בדחיית התביעה נגד סמר. בית הדין לעבודה סמך על עדותו של העובד על פני עדותם של המבקשים, וקבע כי אימאן, כדירקטורית וכבעלת המניות היחידה בחברה השנייה (חברה 2), נושאת באחריות אישית לחובות החברה, לרבות שכר שלא שולם, עבודה בשעות נוספות וזכאויות כספיות אחרות. בית המשפט הרים את מסך ההתאגדות, וסבר כי אימאן נכנסה לעסק כדי לסייע לבתה סמר, מנהלת החברה הראשונה (חברה 1), מבלי להבטיח את זכויותיהם של העובדים המועסקים ברציפות. חברה 2 נתפסה אחראית גם לזכויות העובד במהלך העסקתו, למרות היעדר חוזה עבודה רשמי. בנוסף, בית הדין קבע את שכרו של העובד, פסק פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, גמול שעות נוספות והטבות כספיות אחרות. כמו כן חויבו המבקשים לשלם לעובד הוצאות משפט ביחד ולחוד. שני הצדדים ערערו לבית הדין הארצי לעבודה, והמבקשים ביקשו עיכוב ביצוע עד להגשת הערעור. המבקשים טענו כי סיכויי ההצלחה שלהם בערעור היו גבוהים, וערערו על הרמת מסך ההתאגדות ועל התחייבויות כספיות אחרות. עוד טענו כי אי התשלום נבע מכך שהעובד לא הצליח לצמצם נזקים, וכי מצבו הכלכלי של העובד אינו יציב ומצדיק עיכוב ביצוע. העובדת התנגדה לבקשה, תוך הדגשת פסק הדין המפורט והמנומק היטב וחוסר המהימנות של המבקשים. עוד טען כי המבקשים לא הכחישו את הפגיעה בזכויותיו במהלך העסקה ועשו שימוש לרעה באישיותן הנפרדת של החברות. באשר למאזן הנוחות, ציין העובד כי עלה לישראל לפני כשלושה עשורים ונמצא במצב כלכלי טוב. בתגובה הדגישו המבקשים את אבטלהו של העובד ולא שללו את תשלומי המזונות לילדיו, והביעו חשש מיכולתו להחזיר את הסכום אם ערעורם יתקבל. בית המשפט הכיר בכך שערעור על פסק דין אינו מעכב אוטומטית את ביצועו, ומחייב את המבקשים להצדיק סטייה מכלל זה. לאחר ששקל את מכלול הנסיבות, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש להיעתר לבקשה באופן מהותי. בעוד שסיכויי הצלחת הערעור לא היו גבוהים, החיובים הכספיים לא היו מבוטלים, ומאזן הנוחות העדיף את המבקשים, במיוחד לאור האבטלה של העובד והקושי הפוטנציאלי להשיב את הכספים אם הערעור יצליח. כתוצאה מכך, החליט בית המשפט להעניק עיכוב ביצוע לתשלום סכום פסק הדין עד להכרעה בערעור המבקשים, ובלבד שאימן תפקיד ערבות בנקאית אוטונומית ובלתי מותנית בסכום המדובר לטובת העובד בתוך שלושה שבועות. עוד נקבע בהחלטה כי הוצאות הבקשה יישקלו עם סיום הליכי הערעור.