ת"א 47800-10-18

תקציר

בית המשפט פסק לטובת התובעת במחלוקת על הסכם מכר תכשיטים. הנתבע טען כי החוזה לא שוכלל משום שהוא מותנה בתנאי השעיה שלא התקיים, אך השופט פירש את החוזה ומצא כי הוא נכרת כדין והוא מחייב. עוד טענה הנתבעת כי התכשיטים המוזכרים בחוזה מעולם לא נמסרו והתשלום הראשון לא בוצע, אך השופטת מצאה כי הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענה זו וכי גרסת התובעת, שתאמה את לשון החוזה, אמינה יותר. השופט ציין את חוסר תום הלב של הנתבע בהעלאת טענות חמורות של אי חוקיות ופיקציה כלפי התובע, שלא התקבלו. בשל אי הוכחת הגנתו של הנתבע, קיבל בית המשפט את תביעת התובע והורה לנתבע לשלם לתובע 300,000 ₪, אגרת בית משפט בסך 7,500 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 60,000 ₪, כולם בהפרשי הצמדה וריבית.