תמ"ש 48903-09-22

תקציר

פסק דין זה, שניתן על ידי השופטת שירי, מתייחס למחלוקת על פרשנות שתי צוואות – צוואה משנת 2003 וצוואה משנת 2018 – בין ילדי המנוח. הבנות, שביקשו לאשר את הצוואה משנת 2003 והתנגדו לצוואה משנת 2018, טענו כי צוואת אביהן משנת 2003, שנכתבה במשותף עם אמן, היא צוואה הדדית שלא ניתן לשנותה. הם ביססו את טענתם על הוראת "יורש אחר יורש" בצוואה והפעילו את סעיף 42(ב) לחוק הירושה, האוסר לגרוע מחלקן של הבנות. עם זאת, הבן התנגד לפרשנות זו וטען כי הצוואה משנת 2003 כללה הוראה של "יורש במקום יורש", כלומר אביהם היה חופשי לשנות את צוואתו וקיים את הקודמת בכך שירש את הנכס בעצמו. פסק דינה של השופטת שירי מכיר בצוואה משנת 2003 כצוואה הדדית, אך מפרש את הוראתה כ"יורש במקום יורש" לפי סעיף 41 לחוק הירושה, ולא כ"יורש אחר יורש". משכך, קבע השופט כי למנוח עומדת הזכות לשנות את צוואתו ולערוך הסדרים חדשים לרכושו במהלך חייו או באמצעות צוואה חדשה. פסק הדין מתבסס על ההבנה כי הצוואה משנת 2003 נערכה לפני התיקון לחוק הירושה, המגביל את זכויות המצווה בצוואה הדדית, ונשען על פסיקות קודמות ועל עקרון תום הלב. על פי פסק הדין, בקשת הבנות לקיום הצוואה משנת 2003 והתנגדותן לצוואה משנת 2018 נדחית, ובקשת הבן לקיום הצוואה משנת 2018 נדחית.