סע"ש 64350-11-20

תקציר

התובע, עובד שעבד אצל הנתבעת, הגיש תביעה נגד מעסיקו להטבות תעסוקה שונות. השופט פתח וציין כי טענותיו של התובע לעיתים קרובות אינן ברורות, דבר המקשה על הבנת טענותיו. הטענה הראשונה הייתה כי מערכת היחסים בין התובעת לנתבעת נשלטת על ידי צו הרחבה במגזר החקלאי. עם זאת, השופט קבע כי הצו אינו חל במקרה זה, ולכן נדחו תביעותיה של התובעת להטבות לפי צו זה. לאחר מכן, שקלה השופטת את שיעור שכרו של התובע ואת היקף העסקתו. התובע טען כי תלושי השכר שקיבל מהנתבעת אינם אמינים, וכי שולם לו שכר יומי של 230 ₪. הנתבעת, לעומת זאת, הציגה תלושי שכר פנימיים, סיכומי תשלומים ואישורי קבלת שכר חתומים על ידי התובעת. השופט פסק לטובת הנתבעת, וקבע כי שכרה של התובעת שולם על פי התלוש הפנימי, וכי טענת השכר היומי אינה משכנעת. לאחר מכן פנתה השופטת לתביעה לגמול שעות נוספות. התובע טען כי הוא עובד שעה נוספת בכל יום, דבר שהנתבעת הכחישה. מאחר שהנאשם לא הציג רישומי נוכחות נאותים, קבע השופט כי נטל ההוכחה עובר לנתבע. השופטת קיבלה את טענת התובע כי עבד שעה נוספת ביום, ופסקה לו גמול שעות נוספות בהתאם. השופטת דנה גם בתביעות לדמי הבראה, דמי חגים, הפרשי פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. השופט פסק לטובת הנתבע בנוגע לתביעות דמי ההבראה והחגים, וקבע כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו. באשר לפיצויי פיטורים, קבעה השופטת כי התובעת כבר קיבלה את הסכומים הנתבעים. עם זאת, השופט פסק לתובע 2,691 ₪ בגין היעדר הודעה מוקדמת. השופטת גם הורתה לנתבעת לשלם לתובע סך של 2,500 ₪ בגין אי מסירת הודעה מוקדמת על תנאי העסקה, כנדרש בחוק, ודחתה את תביעת התובע לפיצויים לפי חוק הגנת השכר ובגין אי המצאת אישור תקופת העסקה. לסיכום, השופט הורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 23,445 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. כל צד היה אחראי להוצאותיו.