ע"ב 1975/00

תקציר

פסק דין זה דן בתביעה שהגישה מלצרית לשעבר, ח.ח. ארמון יפית, נגד מעסיקיה לשעבר. יפית תבעה את הבוס הישיר שלה, הנתבע מס' 1, ואת החברה בה עבדה, הנתבעת מס' 2, בגין הטרדה מינית, הטרדה במקום העבודה ושכר שלא שולם. היא גם ביקשה להרים את מסך ההתאגדות בין שני הנתבעים, בטענה שיש לראות בהם גוף אחד. בית המשפט פסק לטובת הנאשמים ברוב הסעיפים. נקבע כי טענותיה של יפית על הטרדה מינית מצד לקוח של המסעדה, ח.ח. מרק כהן, אינן מבוססות. הנגיעות של כהן, אף שלא היו ראויות, לא היו הטרדה מינית כהגדרתן בחוק. כמו כן, ליפית התפטרה מתפקידה ולא פוטרה, כפי שטענה. בית הדין אכן פסק לטובתה של יפית בחלק מתביעות השכר. הנתבעת מס' 2 חויבה לשלם ליפית 336 ₪ דמי הבראה, 5,217.50 ₪ הוצאות נסיעה ופיצוי הלן בגין פיגור בתשלומי השכר. עם זאת, רוב תביעות השכר של יפית, לרבות תביעות שכר מינימום, עבודה במנוחה שבועית וגמול שעות נוספות, נדחו מחוסר ראיות מספיקות. בנוסף, דחה בית המשפט את בקשתה של יפית להרים את מסך התאגיד, וקבע כי הנתבע מס' 1 והנאשם מס' 2 הם ישויות משפטיות נפרדות. על יפית הוטל כיסוי הוצאות המשפט של הנתבעת מס' 1, בסך 8,000 ₪. בית המשפט אף ביטל עיקול על דירתו של נאשם 1 והורה על החזרת ערבות בנקאית שהופקדה על ידי הנתבעים. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים, וההחלטה הייתה סופית.