רמ"ש 28164-10-23

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור על החלטת ערכאה נמוכה יותר בבקשה לתיקון כתב הגנה בתיק של בני זוג מוסלמים והסכם נישואין שנחתם על פי חוקי השריעה. הערעור התקבל משום שהערכאה הגבוהה יותר הסכימה עם המערערת כי שגה הערכאה הנמוכה יותר בכך שלא אפשרה את התיקון בשלב כה מוקדם של ההליך. התביעה המקורית הוגשה על ידי המשיב, אשר ביקש סעד זמני בנוגע לרכושם של בני הזוג, ולאחר מכן תביעה רכושית. לאחר מכן הגיש המבקש כתב הגנה שלא הזכיר את הסכם הנישואין, המכונה "עקד" או הסכם אכד. רק לאחר שהערכאה הנמוכה יותר נתנה החלטה בעניין הסעד הזמני, בשים לב לכך שאף אחד מהצדדים לא טען לגבי הסכם אכד, ביקש המבקש לתקן את כתב ההגנה שלו. הערכאה הנמוכה יותר דחתה בקשה זו, בנימוק של עיכוב של חודשיים וערכה ניתוח מהותי של הטיעונים המשפטיים סביב ההסכם. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי החלטת הערכאה הנמוכה יותר הייתה מוקדמת מדי ולא הוגנת. היא הדגישה כי התיק נמצא בשלב מקדמי ביותר, ללא הליכים מהותיים עדיין, והתרת התיקון לא הייתה מחזירה את התיק לאחור באופן משמעותי. עוד ציין בית המשפט העליון כי חלוף הזמן במקרה זה אינו משמעותי, במיוחד לאור העובדה שהוא נפל במהלך פגרת הקיץ, ולא ניתן לומר כי המשיב "הסתמך" על כתב ההגנה המקורי של המבקש. יתר על כן, בית המשפט העליון הדגיש את חשיבותו של הליך שיפוטי הוגן וצודק, שיאפשר למבקש להעלות את טענותיו במלואן. לפיכך, היא קיבלה את הערעור, התירה את תיקון כתב ההגנה והורתה על החזרת הבטוחות של המבקש. כן הורה בית המשפט למשיב לשאת בהוצאות המבקש, שנקבעו בסך 2,000 ₪. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות שני הצדדים וניתן לפרסמה תוך השמטת פרטים מזהים.