ע"א 535/01

תקציר

פסק הדין נסוב סביב פרשנותם ותחולתם של חוק מיסוי מקרקעין וחוק מס הכנסה על מקרה ספציפי של מכירת מקרקעין. השאלה העיקרית הייתה האם יש להחיל את השיטה הישנה או החדשה של תיאום פחת, בהתבסס על מועד הרכישה והפחת של הקרקע. השיטה הישנה כללה ניכויים נומינליים והתאמות חלקיות לאינפלציה, ואילו השיטה החדשה יישמה ניכויים ריאליים והתאמות ריאליות מלאות. הוראת מעבר בחוק קבעה כי השיטה הישנה חלה על קרקעות שנרכשו לפני 1 באפריל 1973. בית המשפט פירש הוראה זו כדורשת שני תנאים מצטברים: רכישה לפני אפריל 1973 וניכוי פחת לפני מועד זה. מאחר שהמקרקעין המדוברים לא עמדו בתנאי השני, קבע בית המשפט כי יש ליישם את השיטה החדשה. בנוסף, אישר בית המשפט את ההחלטה להתאים את הוצאות הבנייה לפי שני שלישים מתקופת הבנייה, שכן המערערת לא סיפקה הוכחות מספקות למועדי ההוצאות בפועל. השופט א' ריבלין והשופטת א' פרוקצ'יה הסכימו עם פסק הדין, מה שהביא לדחיית הערעור ולאישור שומת המשיב. המערערת חויבה בהוצאות המשיב בסך של 30,000 ₪.