סע"ש 11813-01-21

תקציר

התובע, שעבד אצל הנתבעת תקופה של כ-22 חודשים, לקח את הנתבע לבית המשפט על מנת לקבל את התשלומים המגיעים לו בגין העבודה שהושלמה. הנתבעת טענה כי התובעת עבדה חמישה חודשים בלבד. על פי החוק, נטל ההוכחה לגבי תקופת ההעסקה נופל על העובד, אולם מאחר שהמעסיק לא מסר לעובד את הפרטים הדרושים לגבי מועד תחילת העבודה, כמתחייב מחוק הודעה מוקדמת לעובד, נטל ההוכחה נפל על המעסיק. מנהל הנתבעת טען כי ברשותו העתק ההודעה לעובד, אך היא מעולם לא הוצגה בפני בית המשפט. גרסת התובע לאירועים הייתה עקבית לאורך כל המשפט ונתמכה על ידי עד, איגור מורטקוב. מנגד, עדותו של בא כוח הנאשם, אריאל בוקריץ, הייתה מתחמקת ומלאת סתירות, ומסמכים חשובים שהזכיר מעולם לא הוצגו בפני בית המשפט. הנתבעת גם לא הביאה עדים שיכולים לתמוך בטענתה בנוגע לתקופת ההעסקה. בהתחשב באי הצגת הראיות על ידי הנתבע, מצא בית המשפט את גרסת התובע אמינה יותר וקיבל אותה. לפיכך, קבע בית הדין כי התובע עבד אצל הנתבעת מאוגוסט 2018 ועד יוני 2020. באשר לנסיבות הפיטורים, קיבל בית המשפט את טענת התובע כי פוטר מאחר שהנתבעת לא הביאה כל ראיה להוכחת טענתה כי התובע התפטר על דעת עצמו. אשר לזכויות הכספיות של התובעת, הנתבעת לא הציגה כל חישוב נגדי, ולפיכך בית המשפט העניק לתובע את כל היסודות הנטענים בכתב התביעה. אלה כללו פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, שכר, ימי חופשה, הבראה, דמי חגים והפרשות לפנסיה. בנוסף, בשל הימנעותה של הנתבעת מקיום שימוע והגשת תלושי שכר מתאימים, פסק בית הדין לתובעת גם פיצוי בגין רכיבים אלה. הסכום הכולל שנפסק לתובע עמד על 66,594 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק ממועד הגשת התביעה, והוצאות משפט בסך 10,000 ₪.