עע"מ 1498/11

תקציר

המערערת במקרה זה היא בעלת גג בבית משותף בירושלים ומנסה לקבל אישור לבניית יחידת דיור נוספת מעליו. לאחר מספר ניסיונות כושלים, נדחתה ההצעה האחרונה על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ירושלים בשל היעדר פתרונות חניה מספקים ובעיות אדריכליות פוטנציאליות. עיקר המחלוקת נסובה סביב הצעת המערערת לעשות שימוש בגינת הבית המשותף לחניה, לה מתנגדים יתר הדיירים. הוועדה המחוזית טענה כי הפגיעה בתושבים מאיבוד שטח הגינה שלהם עולה על התועלת של הבנייה המוצעת על ידי המערערת. בנוסף, הוועדה מצאה את התכנון האדריכלי של הגג בעייתי. המערער עתר לבית המשפט בבקשה לבטל את החלטת הוועדה המחוזית, אך בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים ובית המשפט העליון סירבו שניהם להתערב, בנימוק שאין למערער זכויות קנויות לכפות אישור תכנית בנייה. השופטים הדגישו כי שלבי התכנון נבדלים ממתן היתרים וכי לוועדה המחוזית יש סמכות לבחון לגופה של התוכנית, לרבות הוראות חניה. יתר על כן, השופטים הסכימו כי הפתרון שהציע המערער לחניה ברכוש משותף אינו מספק. עוד טענה המערערת כי הוועדה המחוזית חרגה מסמכותה וכי שיקולים קנייניים לא היו צריכים להיות גורם מכריע, אך בתי המשפט דחו טענות אלה. לבסוף הגיעו השופטים למסקנה כי אין עניינים עקרוניים המחייבים דיון בפני המועצה הארצית לתכנון ולבנייה. בהיעדר עילה משפטית להתערב, דחה בית המשפט העליון את הערעור והותיר את החלטת הוועדה המחוזית על כנה. המערערת חויבה לשלם למשיבים הוצאות משפט.