ת"פ 19570-03-10

תקציר

הנאשם במקרה זה הואשם בביצוע הצתה וגרימת נזק בזדון לדירת שכנו. למרות שהנאשם הודה במעשים המיוחסים לו בכתב האישום, הוא טען לאי שפיות בעת ביצוע העבירה, אשר תפטור אותו מאחריות פלילית לפי סעיף 34ח לחוק העונשין. הכרעת הדין תלויה בשאלה האם הנאשם לא היה מסוגל באמת ובתמים להבין את מעשיו, את עוולותיהם, או לא היה מסוגל להימנע מביצועם בשל מחלת נפש או ליקוי. בית המשפט קיבל את טענת התביעה כי הנאשם הבין את מעשיו וכי הדבר היה שגוי שכן נקט באמצעים למזעור הסיכון והנזק שגרמה השריפה. זאת ועוד, יכולתו של הנאשם להימלט מהמקום לאחר ביצוע המעשים מעידה על הבנתו את פסול פיהם. חוות הדעת הרפואיות שהוצגו הן על ידי התביעה והן על ידי ההגנה עוררו קשיים, שכן הן לא השתמשו במינוח המדויק בו נקט המחוקק בסעיף 34ח. מומחה ההגנה סבר כי הנאשם היה במצב פסיכוטי, שלא נצפה בשום שלב, ואילו מומחה התביעה סבר כי הנאשם מבין את טיב מעשיו. בסופו של דבר, בית המשפט מצא את חוות הדעת של המומחה מטעם התביעה משכנעת יותר והגיע למסקנה כי הנאשם לא היה מסוגל באופן מהותי להבין את מעשיו או את מעשיהם, ואף לא יכול היה להימנע מביצועם. כתוצאה מכך, הרשיע בית המשפט את הנאשם באישומים – הצתה וגרימת נזק במזיד – כמפורט בכתב האישום.