רע"ב 2640/09

תקציר

המשיבים טענו כי יש להיעתר לבקשה לדחיית התיק, שכן רשות ערעור בעתירת אסיר צריכה להינתן רק בנסיבות חריגות, שמקרה זה אינו מציג. המשיבים הדגישו את אופיו המסוכן של המבקש, תוך הדגשת ההערכה הפסיכולוגית של אישיותו התוקפנית והעבירה הקודמת שביצע בעת חופשה. לפיכך, הם סברו כי שלילת חופשת החופשה היא החלטה סבירה להגנה על שלום הציבור. גם פרקליט המדינה תמך בעמדה זו והדגיש כי רשות ערעור צריכה להינתן רק אם קיימת שאלה כללית או עקרונית, מה שלא היה המקרה כאן. השופטת, בהסכמתה עם המשיבים, התייחסה לפסיקה, הדגישה את הצורך בביקורת שיפוטית והדגישה את משך מאסרו החריג של המבקש, התנהגותו הטובה בכלא והיעדר חופשה למשך עשור. השופט הכיר בהחלטתו הצפויה של בית המשפט המחוזי והפציר בו לבחון מחדש את החומר ולקיים דיון, תוך שהוא מצביע על כך שהמצב הנוכחי אינו משביע רצון. השופט החליט שלא להתערב ישירות, אך ציפה שבית המשפט המחוזי יבחן מחדש את התיק בהקדם, ולמעשה דחה את בקשת רשות הערעור. החלטה זו ניתנה ביום 7.5.2009.