תמ"ש 36174-11-19

תקציר

פסק דין זה בא בעקבות סכסוך בין בני זוג לשעבר בנוגע לביצוע הסכם גירושין, שנחתם בישראל וקיבל תוקף בפסק דין ישראלי. ההסכם קבע את חלוקת הכספים המשותפים המוחזקים בחשבון בנק שוויצרי. האם התובעת ביקשה לאכוף את ההסכם וביקשה למנות כונס נכסים זמני, כנתבעים; האב, הבנק השוויצרי ובעליו, סירבו לחלק את הכספים כפי שנקבע בהסכם. הנתבעים טענו כי לבית המשפט השוויצרי סמכות שיפוט בלעדית בעניין, כי אין עילת תביעה נגדם וכי יש לדחות את הבקשה למינוי כונס נכסים זמני. עוד טענו כי בית המשפט בישראל הוא פורום פסול, וכי יש לקבל את הבקשה לביטול היתר ההמצאה. בית המשפט דחה את טענות הנתבעים, תוך הדגשת חוסר תום הלב שלהם וזלזול בהחלטות בית המשפט. נפסק כי הטענה בדבר תניית שיפוט ייחודית לוקה בכשל, שכן התנהלות הנתבעים מנעה את בחינת תביעתם. יתר על כן, בית המשפט מצא כי לתובע קמה עילת תביעה הראויה לבירור וכי קיימת חלופה על פי התקנה הרלוונטית. בנוסף, נקבע כי הפורום ראוי להעדיף את בית המשפט הישראלי על פני בית המשפט השוויצרי, וכי התקנות החדשות תומכות בהרחבת סמכות השיפוט במקרה זה. לפיכך, הבקשה לביטול היתר ההמצאה נדחתה, ההחלטה על צירוף הנתבעים השוויצרים כצדדים להליך, והבקשה למינוי כונס נכסים זמני אושרה. כונס הנכסים נצטווה לפצל את החשבון ולהעביר את חלקה של התובעת לחזקתה. הנתבעים נדרשו לשתף פעולה עם כונס הנכסים, שנדרש לספק ערבות ולהגיש דוחות על מעשיו. משרד עורכי הדין המייצג את הנתבעים השוויצרים שוחרר מייצוגם, והצדדים התבקשו להבהיר את הצורך בהמשך ההליך, שכן מונה כונס הנכסים הזמני לביצוע פסק הדין. לבסוף, חויב האב הנתבע לשלם לתובע הוצאות בסך 20,000 ₪, והנתבעים חויבו לשלם 20,000 ₪ ביחד ולחוד.