ע"ע 255/08

תקציר

בית המשפט המחוזי דחה תביעת תובע להפרשי שכר טרחה נגד חברה בעילה של השתק שיפוטי, תוך שהוא מציין את ניסיונו הכושל הקודם של התובע לגבות את אותו שכר טרחה מנתבע אחר כמכשול. פסק דינו של בית המשפט העליון בסוגיית ההשתק השיפוטי קובע כי בעל דין שהצליח להגיש תביעה מנוע מלטעון טענה סותרת בהליך אחר. הועלו שאלות לגבי דרישת ההצלחה המוקדמת, כאשר חלק מהשופטים הציעו לבחון את ההשתק השיפוטי מבחינת החובה לנהוג בתום לב. בהליך הראשון ביקשה התובעת להטיל על נתבע יחיד אחריות אישית בגין הפרשי שכר טרחה, טענה שבית המשפט המחוזי דחה. התביעה הנוכחית, שהוגשה נגד החברה, נדחתה על הסף על בסיס פסק הדין הקודם. עם זאת, בית המשפט העליון מצא כי טענות החברה לדחיית התביעה – שהתבססו על שינוי החזות הנטען של התובע וקרבתו המשפטית לנתבע הבודד – היו חסרות בסיס. התנהלות התובעת, אף שהייתה בזבוז זמן ומשאבים שיפוטיים, לא הגיעה לכדי חוסר תום לב המצדיק דחייה על הסף של התביעה. לפיכך התקבל הערעור, פסק דינו של בית הדין האזורי בוטל והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לדיון לגופו. לשני הצדדים נמנעו הוצאות, בשל התנהלות התובעת וטענותיה חסרות הבסיס של החברה.