המ"ש 12704-12-22

תקציר

בית המשפט דחה בקשה להארכת מועד להישפט בגין עבירת תנועה שדווחה לפני למעלה מארבע שנים. הדו"ח, שהיה בגין נהיגה מעל המהירות המותרת, ניתן למבקש בשנת 2018 אך שולם בפברואר 2019. המבקשים טענו כי מעולם לא קיבלו את הדו"ח ונודע להם עליו רק בעת שניסו לחדש את רישיונם. עוד נטען, כי המשיב לא הוכיח את חזקת מסירת הדו"ח. עם זאת, בית המשפט מצא כי תשלום הדו"ח מהווה הודאה באשמה. השיהוי הניכר של המבקש בהגשת הבקשה, שלא הוסבר באופן משביע רצון, לצד היעדר חשש לעיוות דין, הצדיקו את דחיית הבקשה. כמו כן, הדגיש בית המשפט את חשיבות העמידה במועדים ואת עקרון הסופיות בדיונים. משכך, בהיעדר נימוקים משכנעים – שלא היו קיימים במקרה זה – נדחתה בקשת ההארכה. ההחלטה התקבלה על סמך ההגשות בכתב, והצדדים לא נשמעו בעל פה, וזה היוצא מן הכלל ולא הכלל.