תא"מ 51996-05-12

תקציר

השופט מצא כי גרסת התובע לאירועים בנוגע לתאונת דרכים אינה אמינה. על פי הודעתה הראשונית של התובעת, דלת הרכב כבר הייתה פתוחה כאשר רכבו של הנתבע התנגש בה, אך בהודעתו של התובע לחברת הביטוח צוין כי הדלת החלה להיפתח רק בעת התאונה. השופט מצא את עדותם של הנאשם ואשתו כי הדלת נפתחה בפתאומיות כמשכנעת יותר. השופט הפנה להוראת תעבורה 80, הקובעת כי אסור לאדם לפתוח דלת רכב מבלי לנקוט אמצעי זהירות להבטחת שלומם של העוברים והשבים. מאחר והיו עומסים בכביש, היה על התובע לבדוק האם בטוח לפתוח את הדלת. לפיכך, השופט ראה בתובע את האחראי העיקרי לתאונה. עם זאת, השופט מצא גם כי הנאשם אשם חלקית בכך שלא שמר על מרחק סביר מכלי רכב חונים ולא שם לב אליהם. לנתבע יוחסה 20% רשלנות תורמת. באשר לחוות הדעת השמאיות שהגישו הצדדים, קבעה השופטת כי מאחר שאף אחד מהצדדים לא חקר את השמאי של הצד השני, שתי חוות הדעת עומדות בעינן. השופטת קיבלה את הסברו של התובע כי האזכורים של "הדלת הימנית" במסמכים היו טעויות סופר ומצאה כי דלת הכניסה השמאלית ומרכיביה, לרבות רצועת הקישוט, ניזוקו. בסופו של דבר, חויב התובע (הנתבע בתביעה שכנגד) לפצות את הנתבע (התובע בתביעה שכנגד) בגין 80% מסך נזקיו הנתבעים, בניכוי 20% מנזקי התובע עצמו. הסכום הכולל שנפסק עמד על 2,920 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 1,700 שקל. סכום זה ישולם בתוך 30 יום או שייגרמו לו הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין.