ת"א 10861-09-21

תקציר

המחלוקת נסובה סביב עיכוב בהיתר בניה, כאשר התובעים דורשים פיצוי כפי שנקבע בהסכם במידה וההיתר לא יינתן עד ליום 31.12.2019. הנתבעת טוענת כי העיכוב לא היה באשמתם, ומציינת סיבות שונות להארכת הוצאת ההיתר, לרבות מגפת הקורונה, קשיים בהשגת חתימות שכנים ומחסומי שפה. עם זאת, בית המשפט קובע כי הנתבעת לא טיפלה בבקשה להיתר בניה בשקידה וכי העיכובים נגרמו בעיקר בשל מחדליה וחוסר ידיעתה. השאלה המכרעת היא האם השיהוי מהווה הפרה יסודית של ההסכם. בית המשפט קובע כי הימנעותו של הנתבע מהמצאת ההיתר במועד היא אכן הפרה יסודית, שכן תנאי ההסכם ברורים. זאת ועוד, בית המשפט קובע כי הפיצוי המוסכם של 10% ממחיר המכירה של הנכס הינו ביחס סביר לנזק הפוטנציאלי הצפוי בעת חתימת ההסכם, אם היתר הבנייה לא יתקבל כלל. עם זאת, בהתחשב בכך שההיתר ניתן בסופו של דבר, אם כי באיחור משמעותי, בית המשפט מצדיק הפחתת הפיצוי. לפיכך, בית המשפט מחליט לפסוק מחצית מהפיצוי שנקבע, בסך 84,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, לתובעים. הנתבע מצווה לבצע תשלום זה. פסק דין זה ניתן בהיעדר שני הצדדים ומשאיר מקום לערעור משפטי.