עש"א 55559-06-20

תקציר

הערעור והערעור שכנגד נסובים סביב החלטת הרשם הנכבד, שעניינה זכותה של המערערת לדיור חלופי והסכום שיש לפסוק לה מיתרת הכספים שנותרו לאחר מכירת דירתה. כבוד הרשם הכיר בזכותה של המערערת לדיור חלופי ופסק לה 132,000 ₪ לצורך כך, תוך שהוא דוחה את יתר הטענות שהועלו בבקשה. הן המערערת והן מפרק עזבונה ערערו על ההחלטה. ערכאת הערעור לערעור קבעה כי יש להגביל בהיקפו את הערעור הנגדי של המפרק, הנוגע לעצם הזכות לדיור חלופי, לסוגיות שהועלו בערעור העיקרי, קרי כימות הזכות. לגופו של עניין, מצא בית המשפט כי אין להתערב בהחלטה בדבר זכאותו של המערער לדיור זמני. עם זאת, בית המשפט מצא כי הרשם הנכבד שגה בקביעת גובה הדיור החלופי. בית המשפט ציין, כי המערערת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה בדבר עלות השכרת דירה דומה, וכי הרשם הנכבד ערך חיפוש בלתי ראוי בעצמו אחר ראיות. לפיכך, החליט בית המשפט להתערב בהחלטה ולהפריש את הסכום שנפסק, ובמקומו יועבר למערערת 72,000 ₪ – בהתבסס על עלות השכירות היחידה שהוכחה – שיועברו למערערת בתוך שלושים יום. הערעור העיקרי נדחה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.