ת"א 38/92

תקציר

המשיב נפגע בתאונת דרכים ואושפז לצורך ניתוח בכתף, אך טען כי נכותו הקשה נבעה מרשלנות בית החולים לאחר התאונה. המבקש, אשר ביטח את השימוש ברכב, הכחיש את הטענות וטען כי הרשלנות נבעה מהטיפול הרפואי. בתחילה ביקש המבקש למנות מומחה רפואי נוסף, אך בקשתו נדחתה, מה שהוביל לוויכוח האם ניתן לתבוע דמי השתתפות מהרופא המטפל. בית המשפט קבע, כי היעדר עילת תביעה נגד הרופא לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים אינו מרמז כי גם למבקש אין זכות כזו. הזכות לדמי השתתפות הינה עצמאית ואינה תלויה בזכויות הנפגע, הקיימות גם ללא סוברוגציה. סעיף 9 לחוק הפיצויים מגביל את זכות ההשבה של החייבים על פיו, אך אינו חל על המבקש, החייב על פי הדין הכללי ולא על פי חוק הפיצויים. יתר על כן, בית המשפט פירש את החוק כחסם פרוצדורלי ולא מהותי, כלומר אחריותו של הרופא המטפל נותרה בעינה. לפיכך, לא ניתן היה לדחות מראש את זכותו של המבקש לשלוח הודעת צד ג' לרופא. החלטה זו מקדמת מטרות מדיניות משפטית, מתן פיצוי מהיר לנפגעים תוך הרתעה מרשלנות וחלוקת אחריות הוגנת. עם זאת, כדי להימנע מהתדיינות משפטית ממושכת, בית המשפט הציע הפרדה פרוצדורלית מוחלטת של התביעות, ואפשר למבקש לשלוח הודעה לצד השלישי. למבקש ניתן ארך מועד של 45 יום לעשות כן, כאשר הדיון בהודעה התקיים רק לאחר מתן פסק הדין בתובענה העיקרית.