ה"פ 8268-03-09

תקציר

השופט העדיף את חוות דעתו של ד"ר וייל על פני פרופ' זכי לגבי מצבה הנפשי של המחלקה, ומצא אותה קוהרנטית ומבוססת יותר. טענות הנתבעים בנוגע לחוות דעתו של ד"ר וייל לא התקבלו, שכן השופט סבר שהיא אמינה ומבוססת על מסמכים רפואיים אובייקטיביים. השופט שוכנע כי הנאשמים מודעים למצבו הפסיכוטי של המחלקה למרות טענותיהם. עדותו של הנאשם הותירה רושם שלילי, והשופט סבר כי ניצל את מצבו הנפשי של המחלקה כדי להפיק תועלת כלכלית. הרשומות הרפואיות הצביעו על חוסר תובנה ושיקול דעת מצד המחלקה. נסיבות הצדדים והתנהלותם העלו כי למחלקה לא היה שיקול הדעת הנדרש לחתום על המסמכים המשפטיים. יתר על כן, הנתבע ידע או היה עליו לדעת כי המחלקה אינה מסוגלת לחתום עליהם. לפיכך, מסמכים אלה לא נחשבו להסכמים מחייבים. בנוסף, השופט מצא ראיות להשפעה בלתי הוגנת ודיכוי. המחלקה הייתה תלויה בנאשמת, וסביר להניח שרצונה החופשי נגזל. גם תנאי החוזים היו גרועים באופן בלתי סביר מהמקובל. השופטת הדגישה כי האוטונומיה והזכאות האישית של החסוי אינן שוללות את תוקפם המשפטי של המסמכים שנחתמו במהלך ליקויה השכלי. בעקבות זאת התקבלה התביעה, והמסמכים המשפטיים שנחתמו בין השנים 2005-2006 הוכרזו כחסרי תוקף משפטי. הנתבע חויב לשלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 17,000 ₪.