בג"צ 6212/18

תקציר

העתירה מבקשת לערער על מינויים של מנכ"ל ודירקטור בחברה. באשר למינוי המנכ"ל, בית המשפט מצא כי המועמד עצמו הסיר את מועמדותו, ולכן הסעד המבוקש אינו רלוונטי עוד. הסתלקותו של המועמד הופכת את העתירה לתיאורטית ולא קונקרטית, וספק אם יש לעותר מעמד לעתור בעניין זה. עוד ציין בית המשפט כי לא יחייב את המדינה למנות מנכ"ל חדש. בהתייחסו למינוי דירקטור מטעם הציבור, הדגיש בית המשפט את היקפה המצומצם של ההתערבות השיפוטית בשיקול הדעת המינהלי, ובפרט בהחלטות שרים הנוגעות למינויים לתפקידים מקצועיים בשירות הציבורי. התערבותו של בית המשפט מוצדקת רק אם ההחלטה אינה סבירה. במקרה זה מונה המנהל על סמך המלצת הוועדה לבחינת מינויים, ששקלה את כל הגורמים הרלוונטיים והפנתה לעדותו בפסק הדין. בית המשפט קבע כי החלטת הוועדה והחלטת השרים היו סבירות. חלוף הזמן מאז העדות, בשילוב עם היעדר הליך פלילי נגד המנהל, מקטין את משקלה של העדות הנדונה. בית המשפט דחה גם את הטענה כי הדירקטור חסר ניסיון מקצועי בתחום הגנת הסביבה, וציין כי תפקיד הדירקטוריון כרוך בהיבטים ניהוליים שונים. כמו כן, בית המשפט לא מצא ליקויים בהתנהלותה האחרונה של החברה המצדיקים את פסילת המינוי. בסופו של דבר נדחתה העתירה, שכן המינויים אושרו כדין על ידי הגורמים המוסמכים, ובית המשפט לא מצא עילה להתערב בשיקול דעתם. העותר חויב לשלם הוצאות בסך 5,000 ₪ למדינה, לחברה ולדירקטור. השופטת וילנר והנשיאה חיות הסכימו עם ההחלטה.