ת"א 46350-03-16

תקציר

פסק הדין דן במעמדה התכנוני של חלקה 38, חלקת קרקע המיועדת לשימוש חקלאי. ההיסטוריה של החלקה מתחילה בשנות ה-40 של המאה הקודמת, כאשר תכנית (RP/25) ייעדה אותה לשימוש חקלאי עם הקצבות מסוימות למתקני מים וחשמל. תוכנית זו מעולם לא אושרה, אך היא בוצעה בכל זאת. בשנות ה-50 החלו המדינה וגופיה להשתמש בחלקה לצרכי ציבור, בעיקר כמאגרי מים, מבלי לשנות את ייעודה. בשנת 1961 הופקדה תכנית חדשה (ג/400) שביטלה את הקודמת, דבר שעורר ספקות לגבי תוקפה של התכנית הישנה וייעוד המגרש. תכנית נוספת (ג/62) פורסמה בשנת 1967, המייעדת את חלקה 38 למאגרי מים. גם תוכנית זו בוטלה בשנת 1978. בינתיים, בשנת 1968, הוכרזה החלקה באופן רשמי כקרקע חקלאית. בית המשפט מינה מומחה להערכת שווי הקרקע. בחוות דעתו של המומחה, שבית המשפט קיבל, נקבע כי שווי הקרקע צריך להיקבע על פי ייעודה בפועל כמאגר מים, ולא על פי ייעודה החקלאי. זאת, משום שהשימוש שעשתה המדינה בקרקע במשך עשרות שנים יצר ציפייה לגיטימית שהקרקע תיועד לצורכי ציבור. עוד קבע בית המשפט כי שיעור דמי החכירה בקרקע יעמוד על 5% - על בסיס הסכם גג - המשקף את המחיר שהיה נקבע בעסקה וולונטרית בין משכיר לחוכר. הפיצוי בגין הפקעת הקרקע יחושב ממועד החזקה על ידי המדינה ועד למועד פסק הדין, לפי הערך המשתנה של הקרקע בשיעור תשואה של 5%. פיצוי זה יחולק שווה בשווה בין התובעים, והמדינה תפצה אותם בגין הוצאות משפט ושכר המומחה. המדינה נדרשה להגיש תחשיב בתוך 30 יום, והתובעים יכולים להגיב תוך 10 ימים מיום הגשתה אם יש להם השגות כלשהן. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים.