רע"א 9250/05

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס למחלוקת בדבר רשלנותו של בעל דין, המכונה המבקש, במילוי חובת ההגנה שלו כלפי רכושו של המשיב. המבקש אינו מערער על תחולתו של הכלל "המובן מאליו", המגלגל עליו את נטל השכנוע. פסק הדין תלוי בפרשנותם של שלושה תנאים הקשורים לכלל זה. בעוד שבית משפט השלום שגה בפרשנות התנאי השלישי, החלטתו של בית המשפט המחוזי בעניין הייתה מבוססת. המחלוקת נסובה סביב הימנעותו של המבקש מלהגן על חפציו של המשיב לאחר פינויים, כמתחייב מחוק ההוצאה לפועל. המבקש הוכר כאפוטרופוס חופשי, דבר המרמז על חובת זהירות כלפי הנכס. הן בהחלטות בית משפט השלום והן בהחלטות בית המשפט המחוזי הוסכם כי המבקש אחראי לאובדן הנכס עקב רשלנותו, כמפורט בחוק האפוטרופוסים. פסק הדין מחזק את החלטות הערכאות הנמוכות יותר, ומדגיש כי חובת הזהירות של המבקש אינה נשללת מהתנהלות המשיב. חשוב לציין כי פסק הדין מעוגן בנסיבות המקרה הספציפיות, ללא השלכות משפטיות רחבות יותר. אשר על כן, הערעור נדחה, והמבקש נושא באחריות להוצאות עורך דינו של המשיב, בסך 10,000 ₪.