ע"פ 4232/20

תקציר

בבחינת הערעור והטיעונים הקשורים אליו, החליט בית המשפט לדחות את הערעור, תוך שהוא מאשר את גזר הדין שניתן על ידי הערכאה הנמוכה יותר. ערכאת הערעור נמנעת בדרך כלל מלשנות עונשים אלא אם נפלה טעות מהותית או חריגה משמעותית ממנהלי גזר הדין המקובלים. מתוך הכרה בהשפעתן החמורה של עבירות מין, ובפרט אונס וניסיון אונס, מדגיש בית המשפט את הצורך בענישה מחמירה יותר כדי להרתיע מפני עבירות כאלה. המקרה הנדון עוסק במעשיה החוזרים ונשנים של המערערת כלפי המתלוננת שלא בהסכמה, תוך ניצול חוסר איזון כוחות מובהק ומצבה הנפשי הפגיע, אשר בית המשפט רואה בו סוג של אלימות פיזית של ממש. למרות טענת המערער כי העבירה נעדרה אלימות פיזית בשל היעדר ראיות להפעלת כוח אלים, בית המשפט טוען כי מגע בלתי רצוי מתמשך בנסיבות אלה הוא אלים מטבעו. יתר על כן, טענותיו של המערער בדבר חרטה ומאמציו הטיפוליים האחרונים מוכרות, אך הן נתפסות כבלתי מספיקות בשלב מוקדם זה, המחייבות מאמצים מתמשכים. בית המשפט מוצא את העונש הקיים כמאזן כראוי בין חומרת העבירה לבין כל הגורמים המקלים, ובכך מציע לקיים עונש זה. ההחלטה משקפת הסכמה פה אחד בין השופטים המכהנים, התומכים בהשארת תקופת המאסר המקורית.