ע"פ 1859/11

תקציר

גזר הדין הנדון מתייחס לשורה של מעשים מגונים בנסיבות מחמירות שביצע המערער בשלושה קורבנות קטינים בני 10 עד 12. האירועים התרחשו בישיבה ובמבנה נטוש בירושלים. המערער הורשע בשבעה סעיפים של מעשה מגונה בנסיבות מחמירות, אך זוכה משלושה סעיפים של מעשה סדום. בית המשפט המחוזי בירושלים גזר על המערער 10 שנות מאסר בפועל, לצד שנתיים מאסר על תנאי ופיצוי כספי בסך 10,000 ₪ לכל אחת משלוש המתלוננות. המערער ערער על גזר הדין, בטענה כי בית המשפט לא התחשב מספיק בזיכויו מאשמת מעשה סדום וביקש עונש קל יותר. עם זאת, הערעור נדחה. שופטי בית המשפט העליון הסכימו עם נימוקי בית המשפט המחוזי, בהתחשב במסוכנותו של המערער, עברו הפלילי והיעדר חרטה או נכונות לעבור טיפול. בית המשפט הדגיש את הצורך להגן על הציבור מפני עברייני מין ולהרתיעו מביצוע עבירות כאלה, במיוחד כאשר הן מכוונות נגד קטינים. חומרת המעשים, יחד עם חזרתו של המערער וסירובו לקחת אחריות או לעסוק בטיפול, גברו על כל חמלה שעשויה לחוש כלפי מצבו. בדחתם את הערעור, אישרו השופטים את גזר הדין המקורי והדגישו את החשיבות של העברת מסר ברור של הרתעה והגנה לחברה.