מ"ת 32397-07-17

תקציר

בהכרעת הדין של השופט נקבע כי קיים חשד סביר שהמשיב אשם באשמת הרצח. הראיות שהוצגו בתיק מצביעות על מערכת יחסים בעייתית בין הקורבן למשפחתה בשל קשריה הרומנטיים עם אמיר אשאלמלי, מוסלמי, שגרמו לביזוי המשפחה הנוצרית. ביום הרצח, הקורבן היה לבדו עם המשיב בזמנים מסוימים. צילומי מצלמות האבטחה, אף שאינם רציפים, מציבים את המשיב ובני משפחה נוספים בתוך הבית ומחוצה לו במועדים הרלוונטיים, והתיעוד נתמך בעדויות אחרות של עדי ראייה וברישומי טלפון. שיחת הטלפון האחרונה של המתלוננת הייתה עם חברתה חנן, ששמעה דפיקות בדלת ואת טענות הקורבן כי מדובר במשיב. עובדה זו, יחד עם העובדה שרק המשיב והקורבן שהו בבית בעת ביצוע הרצח, מעידה על ההזדמנות והיכולת של המשיב לבצע את העבירה. השופט מציין גם את התנהגותו החשודה של המשיב לאחר שנודע לו על מות בתו, לרבות עזיבת המקום ושהייה עם אחיו במשך חצי שעה תוך קבלת שיחות טלפון במצוקה על המצב בבית, וכן את סירובו לשתף פעולה עם המשטרה בחקירות וסתירות בהודעותיו. המניע לביצוע העבירה הוא, ככל הנראה, עוון המשפחה שנגרם עקב יחסיו של הקורבן עם אמיר, שהמשיב ניסה להפסיק. חסרות ראיות פורנזיות, אך השופט מציין כי היעדרן אינו מזכה את המשיב, שכן היעדר מאבק או ראיות DNA מצביעות על כך שהקורבן הכירה את התוקף שלה. הראיות הנסיבתיות, אף שאינן מוצקות, מספיקות כדי לבסס לכאורה מקרה של רצח כאשר הן משולבות יחד. לפיכך, השופט קובע כי קיים חשד סביר להאמין שהמשיב ביצע את העבירה, אך קיימת חולשה מסוימת בעוצמת הראיות.