ת"א 59600-03-19

תקציר

השופטת מצאה לנכון להתערב בקביעת המומחה לאורתופדיה בדבר נכותו של התובע כתוצאה מתאונה, שכן המומחה לא שקל די הצורך את ההיסטוריה הרפואית של התובע. חוות הדעת של המומחה, לפיה נכותו של התובע נבעה אך ורק מהתאונה, לא נתמכה בתיעוד רפואי של פגיעות קודמות וכאבים בכתפו השמאלית של התובע. השופטת הגיעה למסקנה כי מצבו הקודם של התובע החמיר בעקבות התאונה, וייחסה רבע מנכותו של התובע למצבו הקודם. השופטת קבעה כי הנכות האורתופדית של התובע כתוצאה מהתאונה עומדת על 7.5%. הם קיבלו גם את חוות דעתו של פרופ' גרוסמן לגבי לחץ הדם ותוחלת החיים של התובע, שלא ייחסה נכות כלשהי לתאונה. באשר ליכולתו של התובע להשתכר, ציין השופט כי התובע לא חווה כל ירידה בשכרו בעקבות התאונה ומצא עבודה באותו תחום. מאחר שלא הייתה השפעה ניתנת לכימות על כושר ההשתכרות של התובע, ובהתחשב באחוזי הנכות הנמוכים, פסקה השופטת סכום גלובלי של 75,000 ₪ בגין פגיעה בכושר ההשתכרות בעתיד. בגין הפסדי שכר בעבר פסקה השופטת 15,000 ש"ח, ובגין הפסדי פנסיה 11,250 ש"ח, בהתאם לשכרו של התובע לפני ואחרי התאונה. הסיוע מצדדים שלישיים נאמד ב-7,500 ₪ עבור העבר, בעוד שלא ניתן פיצוי עבור העתיד, שכן התובעת לא סיפקה כל ראיה לסיוע בהווה. הוצאות רפואיות ונסיעות נאמדו ב-5,000 שקל, וכאב וסבל זכו ב-12,000 שקל. בסך הכל הורה השופט לנתבע לפצות את התובע ב-125,750 שקל, בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסך 20,000 שקל. הסכומים היו אמורים להיות משולמים בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.