פר"ק 291/93

תקציר

פסק הדין דוחה את טענות העירייה ופוסק לטובת כונס הנכסים. המחלוקת המשפטית נגעה לניסיונה של העירייה להתנות את אישורו של רישום עסקת מקרקעין – הנדרש על ידי כונס הנכסים להשלמת מכירת נכס – בתשלום חובות היטל השבחה וארנונה לכאורה. בית המשפט קבע, כי כונס הנכסים, שמונה לנהל את מכירת הקרקע בשעבוד קבוע, אינו חייב בתשלום היטל ההשבחה, כפי שהוטל כאשר התב"ע השביחה את הנכס, שנים לפני מינוי כונס הנכסים. כמו כן, דחה בית המשפט את טענת העירייה כי על קופת הכינוס לשאת בחוב הארנונה, וקבע כי אין די ראיות המצדיקות את הרמת מסך ההתאגדות והטלת האחריות על הקרן. השופט, במקרה זה, הסתמך על פסיקות קודמות ועל היעדר החלטה של בית המשפט העליון בנושא, שאישרה את זכותו של הכונס להשלים את הליכי פדיון הנכסים מבלי לשלם את המסים וההיטלים הנדרשים. לעירייה לא נפסקו הוצאות, וההחלטה התקבלה לטובת כונס הנכסים. פסק דין זה מחזק את עקרון השוויון בין הנושים בדיני חדלות פירעון, ושולל את ניסיונה של העירייה לתעדף את טענותיה.