ע"א 1492/12

תקציר

בית המשפט דחה ערעור בעניין פרשנות דיני המס לנכים הרוכשים נדל"ן. המערערת טענה כי מטרת החוק היא להיטיב עם הנכים ולשפר את מצבם, ולכן עליהם לשלם תמיד פחות מס רכישה מכלל הציבור. המשיב, לעומת זאת, סבר כי מטרת החוק היא להעניק גמלה מצומצמת יותר לנכים, דבר העולה בקנה אחד עם הפרשנות הקיימת. בית המשפט פתח בבחינת לשון החוק ומצא כי בעוד שפרשנותו של המערער אפשרית, פרשנותו של המשיב סבירה יותר. בית המשפט שקל גם את ההיסטוריה החקיקתית של החוק, ומצא כי כוונת המחוקק המשני לא הייתה להיטיב עם הנכים ללא תנאי, שכן מאז שנת 1982 היו מצבים בהם שיעור המס של נכה יכול היה להיות זהה לזה של אדם שאינו נכה. עוד עולה ממבנה החוק כי הקצבה לנכים לא נועדה להיות יחסית למצבם של מי שאינם נכים. במקום זאת, בית המשפט הבין את תכלית החוק לאפשר לנכים לרכוש מקרקעין, הממומש באמצעות שיעור מס קבוע של 0.5% עבורם, ללא קשר לשיעורי מס הרכישה שמשלמים אחרים. על אף שפרשנותו של המערער הייתה שובת לב ותעניק הטבות רבות יותר לנכים, הגיע בית המשפט למסקנה כי היא נעדרת עוגן ברור בלשון החוק ובתכליתו. לפיכך, הערעור נדחה, שכן בית המשפט לא יכול היה להצדיק פרשנות מרחיבה ללא בסיס משפטי מספק, במיוחד בהתחשב בהשלכות התקציביות האפשריות. סגני הנשיא נאור וחיות הסכימו עם פסק הדין.