ת"א 4362/02

תקציר

פסק הדין דוחה את טענת התובע לבעלות על חלקת אדמה מחוסר ראיות. הקרקע המדוברת מסווגת כאדמת מירי, שעל פי החוק הישראלי שייכת למדינה. התובע טען כי סבו וסבתו עיבדו את הקרקע במשך למעלה מעשר שנים, דבר שעל פי חוק המקרקעין היה מזכה אותם בקרקע. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לעיבוד רציף במשך 15 השנים הנדרשות, שהסתיימו לפני שנת 1960. עדותו של התובע עצמו הופרכה בחקירה נגדית, ועדויות עדיו נמצאו בלתי עקביות ובלתי אמינות. יתר על כן, חוות הדעת של המומחים שהוצגו על ידי שני הצדדים הסכימו כי הקרקע עובדה בשנת 1945, אך לא הסכימו אם היא עובדה בשנת 1951. בית המשפט צידד במומחה הנתבעת, שקבע כי בשנת 1951 לא היה גידול, כלומר טענת התובעת לגידול רציף במשך 15 שנה נכשלה. בנוסף, תעודות המס שהציג התובע לא נחשבו כראיה מספקת לעיבוד, שכן הן רק העידו על החזקה בקרקע. מאחר שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה, התביעה נדחתה, והתובע חויב בהוצאות הנתבעים ובשכר טרחת עורך דין.