רע"א 6209/22

תקציר

בפסק דין זה בחן בית המשפט ערעור שעניינו הגנת התיישנות שהעלתה המדינה, ובסופו של דבר קבע כי יש להמשיך בערעור בהנחה שכבר ניתנה רשות ערעור. בית המשפט הדגיש את החשיבות של התייחסות לתביעות התיישנות בשלב מוקדם של ההליך כדי לדחות תביעות פוטנציאליות ולחסוך במשאבים אם הן אכן חסומות בזמן. בית המשפט התייחס להנחיותיו של השופט וילנר מתי להתייחס לטענות אלה, וציין את ההבחנות בין טענות הטעונות בירור עובדתי לבין טענות שלא. במקרים בהם אין צורך בבירור עובדתי, עדיף לפתור את סוגיית ההתיישנות בשלב המקדמי. עם זאת, אם הבירור העובדתי נחוץ וחופף לגופה של הטענה העיקרית, ייתכן שיהיה יעיל להתייחס אליה במקביל. במקרה הנוכחי, בית המשפט מצא כי ניתן ליישב את טענת המדינה כעניין משפטי ללא בירור עובדתי ומתח ביקורת על בית המשפט קמא שלא בחן זאת בשלב המקדמי. בית משפט קמא הונחה לשוב ולבחון את הסוגיה על מנת לברר האם נדרשת הבהרה עובדתית לצורך טענת ההתיישנות, ולהכריע בעניין מראש אם אין בכך צורך. בנוסף, הופנה בית משפט קמא להתייחס לטענות אחרות שהועלו על ידי המדינה, כגון שיהוי והיעדר עילה, ולקבוע באופן דומה אם קיימות מחלוקות עובדתיות. הערעור הביא לכך שהתיק הוחזר לבית משפט קמא על מנת שיכבד הנחיות פרוצדורליות אלה, ועלה למשיב 3,000 ₪ הוצאות מדינה.