המ"ש 8073-11-22

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשה להארכת מועד לבחירת משפט בגין עבירת תנועה, כפי שמתיר סעיפים 229 ו-230 לחוק. המבקש לא סיפק כל הצדקה להחמיץ את המועד האחרון להגשת בקשה למשפט, ולא הציג נימוקים מיוחדים המצדיקים הארכה. השופט מפנה למספר פסקי דין קודמים לתמיכה בהחלטה, תוך הדגשת חשיבות המועדים הפרוצדורליים ועקרון סופיות הדיון. גם הטענה כי אדם אחר נהג ברכב בעת ביצוע העבירה, טענה נפוצה במקרים כאלה, אינה נחשבת עילה מספקת להארכת המועד למשפט, במיוחד נוכח היעדר ראיות התומכות בה. מאחר שהמבקש ידע על ההפרה ובחר שלא לפעול במגבלות הזמן שנקבעו, השופט פוסק כי זכותו למשפט נשללה, והבקשה להארכת מעצר נדחית. החלטה זו היא סופית ולא ניתן לערער עליה.