ת"צ 6293-08-21

תקציר

על בית המשפט לאשר את הסדר הפשרה על בסיס קריטריונים מסוימים כמתחייב מסעיפים 19(א) ו-19(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, הכוללים את ההגינות והתקינות של הסדר הפשרה, יעילות סיום הסכסוך, הסכומים הנתבעים והמוסכמים, השלב הפרוצדורלי של הסדר הפשרה וההשפעה על חברי הקבוצה. לאחר בחינת הבקשה לאישור ותנאי הפשרה, בית המשפט מוצא לטובת הסדר הפשרה ראוי, הוגן וסביר. הסדר הפשרה עדיף על פני המשך ההליכים, נוכח התחייבות המשיבים להנגיש את כל סניפי הרשת לאנשים עם מוגבלות. אף שקיימות שאלות משפטיות ועובדתיות מהותיות סביב התיק, המשיבים אינם חולקים על טענות המבקש. בית המשפט מכיר בפער בין הסכומים הנתבעים לסכומים המוסכמים, אך היתרונות של הסדר הפשרה, לרבות נגישות משופרת, נחשבים לפיצוי הולם. יתר על כן, ההסדר לוקח בחשבון את הסיכונים והסיכויים של שני הצדדים ונתפס כדרך יעילה לפתרון הסכסוך. המועדים הנקובים בהסדר הנגישות תקפים ממועד האישור, ומינוי בודק נחשב מיותר בשל אי ערעור המשיבים. בית המשפט מאשר את שכר התובע המייצג ואת שכר טרחת עורך הדין, אשר ייתרמו לארגון המסייע לאנשים עם מוגבלות. שכר הטרחה נפסק בהדרגה, ומתמרץ את בא כוחו של המבקש לפקח על ביצוע הסדר הפשרה. בנוסף, יפצו המשיבים את המבקש בגין הוצאותיהם. פסק הדין מאשר את הסדר הפשרה, מורה על פרסום אישור הסדר הפשרה ומחייב דיווחים על ביצוע הסדר הפשרה. פסק הדין מוותר גם על המחצית השנייה של האגרה ומורה למשיבים לפצות את המבקש בגין המחצית הראשונה.