רע"א 19737-07-16

תקציר

המבקשים, פושטי רגל, ביקשו עיכוב ביצוע בצו פינוי. לטענתם, הם קיבלו מהמשיבים הלוואות לרכישת דירתם אך התקשו לעמוד בהחזרים. בשנת 2003 פתחו המשיבים בהליכי הוצאה לפועל להשבת החוב. המבקשים פנו לבית המשפט קמא בבקשה לעכב את הפינוי, אך נדחו בטענה שלא גילו עובדות מהותיות, פעלו באיחור ולא ביקשו רשות מבית המשפט המחוזי למרות שהיו פושטי רגל. לאחר מכן פנו המבקשים לבית המשפט העליון לקבלת רשות ערעור על החלטת בית המשפט קמא. עם זאת, גם בית המשפט העליון דחה את בקשתם, בנימוק של חוסר ניקיון כפיים, שיהוי ניכר בפנייה לשתי הערכאות וסיכויי הצלחה נמוכים בערעור. בית המשפט העליון קבע, כי למשיבים עומדת זכות להמשיך בהליכי הוצאה לפועל למימוש המשכנתא. יתר על כן, המבקשים הסכימו בעבר לעכב את הפינוי, אך לא עמדו בתנאים. בית המשפט שקל גם את מאזן הנוחות, וקבע כי המבקשים כבר עיכבו את זכותם של המשיבים לממש את המשכון במשך 13 שנים, וניתן למתן את הנזק הפוטנציאלי למבקשים באמצעות שכירת דירה אחרת. בנוסף, מצבם הכלכלי של המבקשים מעמיד בספק את יכולתם לפצות את המשיבים אם תביעתם תידחה. בסופו של דבר קבע בית המשפט העליון כי אין הצדקה לעיכוב נוסף של הפינוי, והבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה. סיכום מקיף זה לוכד את עיקרי פסק הדין, לרבות נימוקי הדחייה והשיקולים המשפטיים הרלוונטיים.