עמ"נ 54477-01-22

תקציר

פסק הדין הנובע מפסק דין זה קובע כי יש לדחות הן את הערעור והן את הערעור שכנגד. זאת, בשל העובדה שהמערערת לא הצליחה להוכיח די הצורך כי קיים קשר סיבתי בין הירידה במחזורם לבין הקורונה. טענות המערערים וערעוריהם נדחו משום שמחזור הכנסותיהם ירד באופן עקבי לפני מגפת הקורונה, ולא עלה בידם לספק הסבר לכך. כמו כן, ההסבר שסיפקו לירידה בתקופת הזכאות (ביטול הסכם עם חברת דולפין עקב הקורונה) לא התקבל, שכן נמצא כי אין לו קשר למגפה. למרות שהוועדה הכירה בירידה קלה במחזור ההכנסות במהלך המגפה, היא הגיעה למסקנה שרוב הירידה התרחשה עוד קודם לכן. לפיכך, החלטתה הראשונית של הוועדה, להעניק מענק חלקי, התבססה על הקלות ולא על ראיות. מנגד, נדחה גם ערעורו הנגדי של המשיב, שטען כי יש להחיל את סעיף 8א לפקודה במקרה זה. המשיב טען כי המערערת ביצעה עבודות עבור לקוחות שונים שנמשכו למעלה משנה, ובכך הפכה אותם לבלתי זכאים למענק לפי חוק הסיוע. עם זאת, השופט בחן את הנסיבות ומצא כי עבודתו של המערער אינה נופלת תחת הקטגוריה של "עבודה שוטפת" כהגדרתה בסעיף 8א לפקודה. מאחר שפעילותה של המערערת לא הייתה כפופה לסעיף זה, החריג שבחוק הסיוע לא חל במקרה זה. בסיכומו של דבר, הן הערעור והן הערעור שכנגד נדחו, ולא ניתן צו להוצאות בהתחשב בנסיבות.