ע"א 99/63

תקציר

המקרה של סוניה פלג ודן ארז נגד היועץ המשפטי לממשלה הוא ערעור אזרחי על תוקפה של צוואה בעל פה שהותיר אחריו המנוח בן ציון הינדרטיג. בית המשפט המחוזי סירב בתחילה לקיים את הצוואה, מה שהוביל לערעור שהגישו המבקשים, שביקשו לקיים את הצוואה. המחלוקת העיקרית נסובה סביב פרשנות הדין הדתי והצטלבותם עם המשפט האזרחי, בפרט בנוגע לדרישת צוואות בכתב לפי פקודת הירושה ותפקידם של עדים בצוואות בעל פה לפי דין תורה. השופט כהן, בפסק דין שנתמך על ידי השופטים מני ואולשן, קבע כי יש לראות באמירה בעל פה של המנוח צוואה תקפה. פסק דין זה התבסס על פרשנות הדינים הדתיים, המכירים בצוואות שבעל פה, ועל דיני הראיות האזרחיים המבחינים בין עדים לקיום הצוואה ("עדי קיום") לבין עדים המעידים על תוכן הצוואה ("עדי חקירה"). מאחר שהצוואה שבעל פה המדוברת לא נעשתה בנוכחות עדי חקירה, קבע בית המשפט כי ההבחנה בין שני סוגי העדים היא יסוד חיוני בפסיקה אזרחית על פי הדין הדתי. יתר על כן, נסיבות הצהרתו של המנוח – תחושתו כי המוות קרוב וכוונתו לכאורה להוריש את רכושו – הביאו את בית המשפט למסקנה כי יש לקיים את הצוואה בעל פה. בכך התקבל הערעור, והחלטת בית המשפט המחוזי בוטלה. צוואתו של בן ציון הינדרטיג, המוריש את רכושו לסוניה פלג ודן ארז, אושרה.